צמרת מעליות בע"מ נ' נציגות הבית המשותף -

פסק דין

בפניי תביעה כספית, אשר הוגשה על סך של 40,000 ₪.

לטענת התובעת – הסכם שירות בינה לבין הנציגות הנתבעת נחתם לתקופה של 63 חודשים, דהיינו, מיום 5.12.05 ועד ליום 4.3.10.

בנספח להסכם השירות (סעיף 4 לנספח) נאמר:

"בגין הארכת הסכם זה ל-63 חודשים אנו נקבל הנחה בדמי השירות/הנחהבשיפוץ מהסכום הנקוב בהסכם והם יעמדו על 30,000 ₪..."

בהמשכו של הנספח (סעיף 7 לנספח), נאמר:

"בהתאם לאמור בנספח זה אנו מתחייבים, כי אם נבטל מכל סיבה שהיא לפני תום תקופה של הארכת ההסכם ל-60 חודשים את הסכם השירות והאחריות לאספקת חלקים, תבוטל ההלוואה ואנו נהיה חייבים להחזר הלוואה לאלתר אשר ניתנה לנו בגין הסכם זה, בתוספת ריבית הנהוגה

בבנק לאומי להלוואות באותו יום, בהחזר של 30,000 ₪ וזאת כפיצוי קבוע ומוסכם מראש ללא הוכחת נזק..."

טענת התובעת הינה, כי לאור ביטולו של ההסכם בהודעה חד צדדית מיום 19.8.07, הרי שעומדת לה זכותה לקבל את מלוא 30,000 ₪, החזר ההלוואה המצוינת מפורשות בנספח להסכם השירות הנזכר לעיל.

מנגד – טענתה המרכזית של הנתבעת בכתב ההגנה הינה, כי אותה "הלוואה" לא הייתה ולא נבראה. הנתבעת טוענת, כי הנספח נוסח בצורה זו כדי ליצור התחייבות למראית עין, לכבול את הנתבעת לחוזה השירות, ולחייב אותה בתשלום פיצויים בסכום גבוה, אם תחליט, מכל סיבה שהיא, לסיים את ההסכם טרם חלוף אותם 63 חודשים שעליהם התחייבה (דהיינו חמש שנים, ועוד שלושה חודשים ראשונים שהוסכם שעליהם לא ייגבה תשלום).

דיונים בתיק נערכו בפניי ביום 23.4.2009 וביום 22.3.2010 (מועד הדיון שהיה קבוע מלכתחילה נדחה עקב מחלת אחד מעורכי הדין).

ביום 23.4.2009 נשמעו עדויות מר שמריה אלקיים, מנהל השירות בתובעת, והגב' מאיה זניש נציגת הנתבעת. עדותם של השניים תמכה, מטבע הדברים, בגרסאות כל צד בכתבי טענותיו.

בסיומו של הדיון החליט בית המשפט, לבקשת התובעת ובהסכמת שני הצדדים, על זימונו של מר שגיא שקד, אשר היה בעבר הגורם הדומיננטי בנציגות הבית המשותף, אולם מאז העתיק את מקום מגוריו.

אקצר ואומר, כי אני מייחס חשיבות גדולה לעדותו של מר שקד הנ"ל, אשר איננו גר עוד בבניין ואיננו צד פורמאלי להליך, כעדות אובייקטיבית ונטולת פניות. מר שקד, אשר גם ויתר על הוצאות עדותו, היה בקיא מאוד בהליכים שקדמו להתקשרות מול התובעת וכן בהשתלשלות האירועים עד למועד סיום ההתקשרות. כפי שהערתי במהלך הדיון עצמו, נראה כי עדותו של מר שקד שפכה אור על נסיבות ההתקשרות והפרטים, אשר סוכמו בין הצדדים בעל פה, לצד ההתקשרות החוזית ביניהם.

בדיון בבית המשפט העיד מר שקד כדלהלן:

"...

ש. מי ניהל את המו"מ עם צמרת?

ת. אני. סגרנו שמחיר השירות יהיה כ-1,800 ₪ לחודש בגין טיפולים שוטפים, וכן תוספת של 1,200 ₪ בגין רכישת כרטיסיות ובקרים. אסביר – כשאלקטרה בנתה את המעלית היא הכניסה שבב אלקטרוני שמונע מחב' אחרות להתחרות איתה. הייתה תקלה שהסיכום היה שאם לא ניתן לתקנה יחליפו את הכרטיסים. הגענו עם צמרת להסכמה שנשלם בתשלומים של 1,200 ₪, ובסה"כ 40,000 ₪ שאותם נשלם בתשלומים חודשיים ותשלום ראשון 7,000 ₪. בסופו של דבר נחתם הסכם. החלפת הכרטיסיות עולה כסף. הגענו לצמרת בעקבות המלצה. אני לא הכרתי את צמרת לפני כן..."

ובהמשך עדותו הבהיר מר שקד לעניין גובה דמי השירות:

"השירות היה אמור להיות 2,000 ₪, בקשנו הנחה של 200 ₪. כאשר הפסקנו לשלם את 1,200 ₪ הם בקשו את 200 ₪ בחזרה. זה היה בע"פ איתי ועם מר שמעיה."